מחקרים קליניים או ניסויים קליניים הם מחקרים הנערכים בבני אדם, במטרה לבדוק את הבטיחות והיעילות של התערבות – כמו תרופה, בדיקה, חיסון, פרוצדורה רפואית או שינוי התנהגותי – למחלות ומצבים רפואיים שונים.

מדוע חשוב לערוך מחקרים קליניים?

מטרותיו של מחקר קליני בבני אדם הן לשפר טיפול, אבחון או מניעה של מחלות וכן לתרום להבנת הסיבות ומנגנוני המחלות. באופן כללי, מחקרים קליניים מבוצעים כדי להבטיח את בטיחותם ויעילותם של טיפולים חדשים.

מחקרים קליניים מובילים למ​ציאת פתרונות טיפוליים, מניעתיים או אבחוניים עבור מצבים להם אין טיפול קיים או לשיפור טיפול קיים.  ​

מי אחראי על המחקר?

החוקר הראשי​ האחראי על המחקר הוא ברוב המקרים רופא. הוא זה שממונה על ניהול נכון של המחקר, על המעקב אחר המטופלים ועל בריאותם.
יזם המחקר הוא לרוב חברה שמפתחת את המוצר החדשני. לעיתים יזמי המחקר הם מכון מחקר/אוניברסיטה/מוסד רפואי או רופא-חוקר בעצמו. יזם המחקר אחראי על מימון המחקר ויחד עם החוקר הראשי על ניהול המחקר. 

איך מאשרים מחקר קליני בארץ?​​

על מנת לבצע את המחקר, החוקר הראשי צריך להגיש בקשה מסודרת לאישור ועדת הלסינקי​​​​ במרכז הרפואי בו נערך המחקר. ועדת הלסינקי היא ועדת אתיקה הנמצאת בכל מרכז רפואי בו מתנהלים מחקרים ותפקידה לדון בבקשות למחקרים רפואיים בבני אדם המוגשות לאישור בבית החולים, לאשרן (כלשונן או בכפוף לשינויים) או לדחותן. הוועדה בבית החולים בוחנת את הבקשה ביסודיות על מנת לוודא שהמחקר מתוכנן היטב ושומר על האינטרסים של המטופל. הוועדה כוללת בין היתר רופאים מתחומים שונים, נציג ציבור (עורך דין או איש דת) ונציג בית מרקחת.

כאשר המחקר מורכב ו/או חדשני מאוד, למשל אם זו הפעם הראשונה שההתערבות הנבדקת בשימוש בבני אדם, יש צורך, בנוסף לאישור של ועדת הלסינקי בבית החולים, גם בבחינה נוספת של משרד הבריאות. משרד הבריאות מוודא שבוצעו מספיק בדיקות מקדימות במעבדה ובבעלי חיים, שלא דווחו תופעות לוואי חריגות, שמוצר המחקר מיוצר בתנאים נאותים ועוד, כל זאת על מנת לוודא את בטיחות ההתערבות הנבדקת למחקר בבני-אדם. משרד הבריאות נעזר במומחים בעת בחינת הבקשות המוגשות לו לאישור ולעיתים קרובות בוועדות מייעצות הכוללות בין היתר רופאים מתחומים שונים, מדענים, מהנדסים רפואיים, פרמקולוגים, אנשי אתיקה, נציגי ציבור נציגי הנהלת משרד הבריאות ועוד. ישנן מספר ועדות, כל אחת מתמחה בנושא מוגדר: תרופות, אביזרים ומכשירים רפואיים, תרפיות מתקדמות וגנטיקה. הקו המנחה של כל הוועדות הוא לדאוג לבטיחות של המשתתפים במחקר ולזכויותיהם. תפקידן לאשר עריכת ניסויים רפואיים לאחר ששוכנעו כי המידע הרפואי הקיים מאפשר את עריכת המחקר, כי היתרונות הצפויים למשתתף מצדיקים את הסיכון ואי הנוחות הכרוכים במחקר, כי המחקר מתוכנן היטב, כי מוצר המחקר עונה על כל הדרישות למוצר מסוגו וכדומה.  

מי מפקח על המחקר?

מחקר קליני מבוצע תחת פרוטוקול ידוע ומאושר מראש ויש עליו פיקוח הדוק ורציף של כל הנוגעים בדבר, לרבות יזם המחקר, חוקר אחראי, בית החולים ומשרד הבריאות.

כל המעורבים במחקרים רפואיים מחויבים לעקרונות של "הליכים קליניים נאותים" אשר נקבעו על ידי רשויות רגולטוריות עולמיות. הליכים אלו מיישמים את עקרונות הצהרת הלסינקי, הצהרה שנחתמה בשנת 1974 ונוסחה על ידי ארגון הרופאים העולמי במטרה להבטיח כי מחקרים רפואיים ידאגו בראש ובראשונה לבריאותם של המשתתפים במחקר. האמנה מתעדכנת על ידי ארגון הרופאים העולמי מדי כמה שנים.

נציג מטעם יזם המחקר אחראי על הבקרה ובין השאר עובר על הרשומות הרפואיות של המשתתפים במחקר, מוודא בין היתר שרק מטופלים מתאימים משתתפים במחקר, שהם הבינו והסכימו להשתתף ושהם מטופלים בהתאם להנחיות פרוטוקול המחקר שאושר.

בנוסף, בכל בית חולים ישנו גוף בקרה שאחראי על פיקוח על המחקרים הקליניים ועל הרופאים המבצעים אותם.

משרד הבריאות אחראי על פעילות ועדות הלסינקי והגופים המבקרים במוסדות הרפואיים.

מהו הליך הסכמה מדעת וטופס הסכמה מדעת?

הליך הסכמה מדעת הוא הליך בו המטופל מסכים להשתתף במחקר הרפואי מרצונו החופשי, לאחר שקיבל הסבר מפורט בעל פה מהרופא האחראי למחקר או ממישהו מהצוות הרפואי שהוסמך לכך. בהליך זה, ניתן למשתתף במחקר הסבר מילולי מתאים בשפה ברורה ומובנת. על החוקר לעשות כל מאמץ כדי שהמשתתף יקבל מידע מרבי וזאת על מנת שיחליט לאחר שיקול דעת, ללא הפעלת לחץ או השפעה בלתי הוגנים על השתתפותו במחקר. יש לתת למשתתף זמן להתייעץ עם גורמים נוספים, להפנות שאלות (ראו רשימת שאלות שכדאי לשאול בהמשך) ולקבל תשובות ולשקול היטב את היתרונות והחסרונות של השתתפות במחקר (ראו בהמשך).

מידע על המחקר שיינתן במהלך ההסבר כולל:

• הסבר על הליך המחקר, מטרתו, משך הזמן הצפוי של המחקר ומספר המשתתפים הצפוי.
• תיאור התהליכים במהלך המחקר – טיפול, מעקב.
• ציון הסיכויים של המשתתף לקבל כל אחד מהטיפולים המוצעים במחקר (כולל פלסבו, במידה וקיים).
• תיאור היתרונות הצפויים כתוצאה מהשתתפות במחקר.
• תיאור הסיכונים ו / או אי הנוחות הידועים או שניתן לחזותם למשתתף.
• במידה וקיים סיכון למשתתף – יוסבר על הטיפול הרפואי שיקבל במקרה של פגיעה בבריאותו והאחריות למתן הטיפול.
• נסיבות בהן עלולה להיפסק ההשתתפות במחקר.
• יוסבר כי ההשתתפות במחקר היא מרצון בלבד וכי זכותו של המשתתף לסרב להשתתף במחקר או להפסיק את ההשתתפות בכל שלב במחקר ללא פגיעה בזכויותיו.
• הסבר על הגורמים אליהם ניתן לפנות בכל שעות היממה, במידה ויש שאלות על המחקר הרפואי (כולל זכויות המשתתף) ובמקרים של נזק בריאותי הנגרם כתוצאה מהשתתפות במחקר.
• הסבר על כך שהנתונים והמסמכים הרפואיים נבדקים על ידי גורמים מוסמכים בלבד, תוך שמירה על סודיות.

רק לאחר שקיבל בעל פה את כל ההסברים והבין את משמעותם, חותם המשתתף על "טופס ​​ההסכמה מדעת​", עליו חותם גם הרופא. העתק של הטופס החתום נמסר לידי המשתתף. הטופס חייב להיות בשפת האם או בשפה אותה המשתתף מכיר ברמה של הבנה בעל פה, קריאה וכתיבה. כדאי שהמשתתף יחתום על הטופס לאחר שחשב היטב, קיבל תשובות לכל שאלותיו והתייעץ עם גורמים נוספים.

משתתפים קטינים יקבלו גם הם הסבר על המחקר בהתאם ליכולת הבנתם. הקטין יכול לחתום על טופס הצהרה בו ייכתב שהוא קיבל הסבר על המחקר אך הדבר אינו חובה.

קטין שמלאו לו 18 שנים במהלך השתתפותו במחקר יחתום על טופס הסכמה מדעת. הוא רשאי לבטל, לסייג או לשנות את ההסכמה שנתן בעבר בעת היותו קטין.

במידה ומתגלה מידע חדש במהלך המחקר הרפואי אשר עלול להשפיע על החלטתו של המשתתף להמשיך בניסוי, החוקר יודיע על כך לכל המשתתפים במחקר, אשר יוחתמו על טופס הסכמה מעודכן.

מה צפוי לנבדק במחקר קליני?

לאחר שהסכים להשתתף במחקר, המטופל עובר סדרה של בדיקות שמטרתן לקבוע את מידת התאמתו לניסוי. במידה ויש התאמה, ניתן להתחיל במחקר, זאת בהתאם למה שנקבע בפרוטוקול שאושר עבור הניסוי, שהוא למעשה תכנית המחקר.

הפרוטוקול מפרט את שלבי המחקר, מציין את מספר המטופלים שישתתפו ומי יכול להשתתף במחקר, אילו בדיקות רפואיות צריך לעבור המטופל ,איך יקבל את הטיפול וכיצד יתבצע המעקב. 

מה צפוי לאחר המחקר?

לאחר שהמחקר הקליני הסתיים, מקבלות רשויות הבריאות החלטה האם המוצר בטוח לשימוש וניתן לאשרו לשיווק או האם להמשיך בפיתוח המוצר.   

המטופל ימשיך את המעקב הרפואי אצל הרופא המטפל, במידת הצורך ובהתאם להמלצת הרופא האחראי למחקר ישנה אפשרות כי המטופל יקבל את מוצר המחקר במשך 3 שנים לאחר סיום המחקר.  

מי יכול להשתתף במחקר קליני ?
לכל מחקר יש פרוטוקול מסודר, המגדיר באמצעות רשימה של קריטריונים להכללה ולאי הכללה במחקר מי מתאים להשתתף מצד אחד ומאידך, את מי אין לכלול, על מנת לוודא שרק מטופלים אשר הטיפול החדשני עשוי להועיל להם אכן יצורפו למחקר.

מי משלם עבור המחקר?
המטופל עצמו לא משלם עבור ההשתתפות במחקר/קבלת הטיפול. יזם המחקר הוא זה שנושא בעלויות הכרוכות בהשתתפות במחקר. ניתן לבקש מיזם המחקר החזר הוצאות נסיעה עבור הביקורים במרכז הרפואי במסגרת המחקר.

מהן זכויות המשתתף במחקר?

זכויות, בטיחות ורווחת המשתתפים במחקר הרפואי יישמרו לכל אורך המחקר.

החלטה על השתתפות במחקר היא של המטופל לאחר ששוחח עם הרופא וקיבל את כל המידע על המחקר. 

מטופל יכול להחליט בכל שלב להפסיק את השתתפותו במחקר. חשוב לידע את הרופא על מנת לדון עמו בטיפולים החלופים.

במידה והמטופל מחליט שלא להשתתף במחקר או לפרוש ממנו מכל סיבה שהיא, הרופא ימשיך לטפל בו בדרך הטובה ביותר.

זהות המשתתף במחקר, לרבות מצבו הרפואי, יישמרו בסודיות בהתאם לחוק זכויות החולה תשנ"ו.

האם להשתתף במחקר- בעד ונגד?

באופן כללי, להשתתפות במחקר קליני מספר יתרונות וחסרונות אפשריים.

בעד:

• משתתפים במחקר יכולים לקבל גישה לטיפולים חדשניים עוד לפני שהם הופכים להיות זמינים לקהל הרחב.
• לעיתים לא קיים טיפול למצב הרפואי שבו נמצא המטופל והשתתפותו במחקר קליני היא הדרך היחידה לקבל טיפול במחלה.
• במהלך המחקר, המשתתפים נמצאים תחת פיקוח ובקרה מאוד צמודים של הצוותים הרפואיים.
• מוצר המחקר ניתן ללא עלות למטופל.
• באופן כללי, השתתפות במחקר קליני רפואי הינה תרומה למדע ויכולה לעזור לאחרים בעתיד.
• במקרים מסוימים, בהתאם להמלצת הרופא האחראי למחקר ובתנאי שלא קיים טיפול רפואי חלופי, המטופל יכול להמשיך לקבל את מוצר המחקר במשך 3 שנים ללא עלות לאחר סיום המחקר.  

נגד:

• הטיפול חדש ועדיין לא הוכחו בטיחותו ו/או יעילותו. לפיכך, לטיפול יכולות להיות תופעות לוואי ידועות וגם לא ידועות. תופעות אלו יכולות להיות קלות אך גם קשות יותר ואולי אפילו מסכנות חיים.
• לפעמים הטיפול אינו יעיל כלל.
• במקרים מסוימים הטיפול שניתן למשתתפים במחקר הוא טיפול באינבו (פלסבו) כלומר טיפול בלתי יעיל כהגדרתו ולמטופל (כמו לרופא) אין דרך לדעת האם הוא קיבל את מוצר המחקר או האם הוא קיבל אינבו.
• לעיתים עקב הדרישה למעקב ולניטור מצב המשתתף במחקר, הוא יידרש לבדיקות רפואיות (לפעמים חודרניות) מרובות יותר בהשוואה למעקב המקובל למטופל במצבו. 

מה כדאי לשאול לפני שנכנסים למחקר?

לפני הסכמה להשתתף במחקר קליני כלשהו, כדאי לשאול מספר שאלות:

• מה מטרת המחקר?
• האם נערכו מחקרים קודמים במוצר המחקר?
• באילו מדינות המחקר נערך?
• מהו משך הזמן הצפוי של המחקר (זמן טיפול וזמן ביקורת)?
• כמה ביקורים נדרשים במסגרת המחקר?
• מה היתרונות והחסרונות של הטיפול המוצע במחקר לעומת הטיפול המקובל?
• מהן אפשרויות הטיפול הנוספות פרט למוצר המחקר?
• איך הטיפול ישפיע על חיי היום-יום?
• איזה מעקב ובדיקות לטווח הארוך כלולות במחקר? האם גם בתום המחקר נדרש להיות במעקב?
• מהם הסיכונים בהשתתפות במחקר בטווח הקצר והארוך?
• מהן תופעות הלוואי האפשריות?
• האם הבדיקות במהלך המחקר עלולות להיות כואבות?
• האם המחקר מערב גם טיפול אינבו (פלסבו)? מה הסיכוי שלא אקבל את הטיפול הניסיוני?
• אם הטיפול יעיל, האם אפשר יהיה להמשיך ולקבל אותו גם בתום המחקר?
• מה המשמעות של פרישה מהמחקר לפני סיומו מבחינה רפואית?
• באיזה מרכז מבוצע המחקר?​