רקע כללי - סרטן הערמונית הוא סוג הסרטן השני ברשימת מחלות הסרטן המאובחנות ביותר והחמישי במעלה מבחינת מספר מקרי המוות מסרטן בקרב גברים בכל העולם. בעוד שגברים רבים המאובחנים עם מחלה מקומית מוגבלת יכולים לקבל טיפול מרפא בטיפולי קרינה או בהליך כירורגי, גברים שמחלתם מתקדמת לסרטן ערמונית גרורתי, שאינו ניתן לריפוי, או שמאובחנים כשהמחלה כבר בשלב גרורתי, מטופלים בדרך כלל ראשית בטיפול להפחתת אנדרוגן (ADT), הגורם לדיכוי ייצור הטסטוסטרון באשכים. טיפול זה לבדו מצליח לעתים קרובות לבלום את המחלה, ולעתים קרובות למשך שנים רבות. כאשר סרטן הערמונית מתקדם למרות הטיפול ב-ADT בלבד הוא נקרא עמיד לסירוס. סרטן ערמונית עמיד לסירוס שאינו גרורתי (nmCRPC) מוגדר כעלייה בריכוז ה-PSA למרות רמות טסטוסטרון המתאימות לסירוס תוך כדי טיפול ADT או אחרי כריתת אשכים, ללא זיהוי של גרורות בבדיקות דימות רגילות בסוגים שונים של מחלות סרטן בבני אדם, ובהם mCRPC, קיים ביטוי גבוה של B7-H3 בהשוואה לתאי הרקמה הסמוכים שאינם סרטניים.

קיים מתאם בין ביטוי יתר של B7-H3 לפרוגנוזה גרועה מבחינת ההישרדות ללא התקדמות המחלה ו-OS ולאי-תגובה לטיפולים נגד סרטן על פי הטיפולים הנהוגים כיום למטופלים עם mCRPC, קיים צורך רפואי ברור ודחוף שטרם ניתן לו מענה בטיפולים חדשים יעילים יותר ובעלי פרופיל בטיחות נסבל יותר לשיפור תגובות הגידולים, לשיפור איכות החיים (QoL) ולהארכת ההישרדות. תוצאות היעילות הראשוניות המבטיחות ופרופיל הבטיחות הניתן לטיפול של I-DXd, שנראו במחקר שלב 1/2 הראשון בבני אדם (FIH), DS7300-A-J101, מצביעים על כך ש-mCRPC היא התוויה מתאימה להמשך הפיתוח של I-DXd. הפיתוח הקליני של I-DXd צפוי לענות על הצרכים הרפואיים שטרם ניתן להם מענה במטופלים עם CRPC שמחלתם התקדמה בזמן טיפולים קודמים או אחריהם. מטרות המחקר - מטרה: להשוות את הטיפול באיפינטמאב דרוקסטקאן (ifinatamab deruxtecan; I-DXd) לטיפול בדוסטאקסל (docetaxel), מבחינת ההישרדות הכוללת (OS), במשתתפים עם mCRPC.

מטרה: להשוות בין הטיפול ב-I-DXd לבין הטיפול בדוסטאקסל במשתתפים עם mCRPC מבחינת הישרדות ללא התקדמות המחלה לפי בדיקה רדיולוגית (rPFS) בהתאם לגרסה 1.1 של הקריטריונים להערכת התגובה בגידולים מוצקים (RECIST 1.1) שהותאמה על ידי קבוצת העבודה לסרטן הערמונית (PCWG); ההערכה תבוצע על ידי סקירה מרכזית בלתי תלויה תוך שימור הסמיות (BICR). התקופה הצפויה למשך הטיפול והמעקב - היזם מעריך שהמחקר יימשך כשש שנים מהמועד שבו המשתתף הראשון (או נציגו החוקי) ייתן הסכמה מדעת מתועדת ועד לקשר האחרון עם המשתתף האחרון במסגרת המחקר. כל משתתף ישתתף במחקר במשך כשנתיים, ממועד מתן ההסכמה מדעת המתועדת ועד להתקשרות האחרונה שלו עם גורמי המחקר המצוינת בפרוטוקול. אחרי תקופת סינון שתימשך 42 ימים לכל היותר, יקבל כל משתתף את טיפול המחקר שהוקצה לו עד שיתקיים אחד מהתנאים הבאים: תיעוד רדיולוגי של התקדמות של המחלה עם אימות באמצעות BICR בהתאם לקריטריונים PCWG-Modified RECIST 1.1, אירועים חריגים (AEs) שאינם מתקבלים על הדעת, מחלה בו זמנית המונעת מתן נוסף של טיפול המחקר, החלטת החוקר

להפסיק את הטיפול של המשתתף, ביטול ההסכמה או סיבות אדמיניסטרטיביות המצריכות הפסקה של הטיפול. אחרי הסינון, כל משתתף ישובץ לקבלת טיפול מחקר עד שיתקיים אחד מהתנאים להפסקת טיפול המחקר. המשתתפים שישובצו לטיפול בדוסטאקסל יקבלו את טיפול המחקר למשך 10 מחזורי טיפול לכל היותר. משתתפים שיפסיקו את הטיפול מסיבות שאינן התקדמות של המחלה לפי בדיקה רדיולוגית אשר אומתה באמצעות BICR יעברו בדיקות דימות למעקב אחרי הטיפול להערכת מצב המחלה, עד שיתקיים אחד מהתנאים להפסקת בדיקות הדימות. לאחר סוף הטיפול, כל משתתף יהיה במעקב לבדיקת AEs, אירועים חריגים חמורים (SAEs) ואירועי בטיחות אחרים החייבים בדיווח. בהמשך, כל המשתתפים יהיו במעקב אחר הישרדות כוללת. על מנת לזהות סמנים ביולוגיים חדשים, ייאספו הדגימות הביולוגיות הבאות לתמיכה בניתוח מגשש של המרכיבים התאיים ומולקולות אחרות מזרם הדם - - דם לבדיקות סמנים ביולוגיים בסרום - דם לניתוח גנטי - דם לניתוח DNA של הגידול בזרם הדם (ctDNA) - רקמה לבדיקות סמנים ביולוגיים - שאריות מדגימות לבדיקות PK - שאריות מדגימות לבדיקות ADA