נוריופתיות סוכרתיות הן סיבוכים מיקרווסקולריים כרוניים שכיחים המשפיעים על מערכת העצבים הסומטית ו/או האוטונומית אשר מתפתחים בעקבות מחלת הסוכרת בלבד. הסוג השכיח ביותר הוא פולינוירופתיה סימטרית דיסטלית, המוגדרת לצרכים קליניים כ"נוכחות תסמינים ו/או סימנים של תפקוד לקוי של עצב היקפי בסובלים מסוכרת לאחר שלילת גורמים אחרים". עד 50% מהמקרים של נוירופתיה היקפית סוכרתית (DPN) עשויים להיות א-סימפטומטיים. מטופלים רבים עם DPN חווים תסמינים כואבים כגון כאב צורב, חד או דוקר (עם או ללא חוסר תחושה), תחושות עקצוצים, או כאב תלוי גירוי (אלודיניה או היפראלגזיה), ומכאן המונח DPNP.
באירופה, השכיחות של DPNP נעה בין 6% ל-34% של חולי הסוכרת. DPNP משפיע על התפקוד היומיומי ועל השינה, גורם לעתים קרובות לחרדה ודיכאון, ונקשר לירידה באיכות החיים; ההשפעה הן על המטופל והן על החברה היא משמעותית. ניהול סימפטומטי של כאב נוירופתי סוכרתי נותר אתגר ניהולי מרכזי עבור קלינאים, והתפתחו מספר קווים מנחים קליניים המכוונים את הקלינאים בבחירת הטיפולים היעילים ביותר עבור מטופלים אלו.
בטיחות ויעילות מושווים בדרך כלל עבור תרופות לשיכוך כאבים ב-DPNP באמצעות מספרים הדרושים לטיפול או מספרים הדרושים להזיק כדי להשיג הקלה של 30% או 50% בכאב. הבחירה בתרופות לטיפול קו ראשון וקו שני משתנה בין ההנחיות בשל הבדלים מתודולוגיים מהותיים בקריטריונים המשמשים להגדרת יעילות.
ההנחיות האחרונות לטיפול ב-DPNP ממליצות בעיקר על טיפול תרופתי באמצעות תרופות נוגדות דיכאון טריציקליות, התרופות אנטי-אפילפטיות פרגאבאלין וגאבאפנטין, ומעכבי ספיגה חוזרת של סרוטונין-נוראפינפרין כגון דולוקסטין וונלפאקסין. השימוש בתרופות פומיות מוגבל בעיקר על ידי מספר גורמים הכוללים תופעות לוואי מערכתיות ותגובות בין תרופתיות.
בפרקטיקה הקלינית, מטופלים הסובלים מכאב לא מאוזן לעתים קרובות מגדילים את המינון של המונותרפיה הנוכחית או משתמשים בטיפול משולב. במחקר COMBO-DN במטופלים עם DPNP, תוצאות היעילות העדיפו באופן עקבי טיפול משולב באמצעות דולוקסטין ופרגאבאלין, תוך היעדר השפעה לרעה על הבטיחות והסבילות.
עם זאת, יש להתחשב בתגובות בין תרופתיות פוטנציאליות בהינתן השכיחות הגבוהה של ריבוי תרופות במטופלים סוכרתיים. בהינתן השכיחות והחומרה של DPNP, קיים צורך ברור בטיפולים הניטלים כטיפול נוסף להפחתת עומס המחלה הן בקרב המטופלים והן בחברה.
מטרה עיקרית:
הערכת היעילות של אירוסול קנביס רפואי המכיל 0.25, 0.5, 1.0 מ"ג טטרא-הידרו-קאנאבינול הניטל בשאיפה שלוש פעמים ביום בהשוואה לפלצבו במונחים של עוצמת הכאב בשבוע 15.
משך המחקר הכולל עבור כל מטופל צפוי להיות עד 22 שבועות, הכוללים תקופת סינון של עד שבועיים, תקופת טיפול תחת סמיות כפולה בת 15 שבועות (הכוללת תקופת הגדלת המינון בתהליך טיטרציה ותקופת אחזקה), ותקופת מעקב בטיחות בת 4 שבועות לאחר המנה האחרונה, עם תוספת מסוימת למנות שהוחמצו.
הליכי המחקר:
איסוף נתונים דמוגרפיים והיסטוריה רפואית, רישום של תרופות/טיפול קודמים/נלווים ותופעות לוואי, מדידת גובה ומשקל, בדיקות דם ושתן, סימנים חיוניים, ספירומטריה, אק"ג, בדיקה גופנית, סולמות ושאלונים, מילוי יומנים אלקטרוניים.