השתלה אלוגנאית של תאים המטופויטיים (HCT) היא אפשרות טיפול חשובה ולעיתים קרובות היא מהווה את האפשרות היחידה של טיפול מרפא עבור ממאירויות המטולוגיות רבות. עם זאת, מחלת השתל נגד המאכסן כרונית (cGVHD) נותרה סיבוך משמעותי של השתלה אלוגנאית של תאים המטופויטיים והיא קשורה לתחלואה ולפגיעה באיכות החיים (QoL). ההערכה היא כי כ-19,800 השתלות אלגונאיות של תאים המטופויטיים מתבצעות באיחוד האירופי בכל שנה ומספר ההשתלות האלוגנאיות של תאים המטופויטיים עלה על 8,000 בשנה בארצות הברית בשנת 2020. GVHD כרונית היא הפרעה דלקתית ופיברוטית המתווכת על ידי מערכת החיסון ומאופיינת בנזק לרקמות ובמעורבות של איברים מרובים. היא הגורם המוביל לתחלואה, לתמותה מאוחרת ללא הישנות מחלה (NRM) ולאיכות חיים לקויה לאחר השתלה אלוגנאית של תאים המטופויטיים, והיא משפיעה על עד 70% מכל האנשים שעוברים השתלה אלוגנאית של תאים המטופויטיים.

גורמי הסיכון להתפתחותה של cGVHD כוללים GVHD חריפה קודמת, גיל מבוגר יותר, שימוש בתאי גזע מדם היקפי, בתורמים שאינם קרובי משפחה ואינם תואמים ובתאי גזע מדם היקפי, שימוש בתורמים שאינם קרובי משפחה ואינם תואמים ושימוש בשתלים גדושים בתאי T. בערך אצל מחצית מהמטופלים יש מעורבות של לפחות 4 איברים בעת ההתפרצות של cGVHD, כשהשכיחים שבהם הם רירית הפה, הכבד והעור. המחלה מתקדמת לעתים קרובות לשלב מתקדם יותר, כאשר כ40% ממקרי ה-cGVHD מסווגים כחמורים. ההתפרצות החציונית של cGVHD לאחר השתלה אלוגנאית של תאים המטופויטיים היא כ-7 חודשים. קורטיקוסטרואידים מערכתיים במינון התחלתי של 1 מ"ג/ק"ג/יום של פרדניזון או שווה ערך הם הטיפול המקובל לקו ראשון עבור מטופלים עם cGVHD בדרגה בינונית עד חמורה. אמנם קורטיקוסטרואידים מערכתיים הם טיפול יעיל, אך רק מחצית מהמטופלים מגיבים לטיפול והמחלה מתקדמת גם בקרב רבים מהמגיבים הללו. הטיפול בקורטיקוסטרואידים קשור גם לרעילות ניכרת. בלומוסודיל היא מעכב סלקטיבי פומי של קינאזות חלבון 2 הקשורות ל-Rho ומכילות סליל מלופף במטופלים עם cGVHD.

בלומוסודיל מעכבת גם איתות פרו-פיברוטי חריג במבחנה. מחקר שלב 2, בהקצאה אקראית, רב-מרכזי (NCT03640481) להערכת בלומוסודיל במינונים של 200 מ"ג פעם או פעמיים ביום במטופלים עם תסמיני cGVHD מתמשכים לאחר שקיבלו 2-5 טיפולים קודמים הדגים יעילות ופרופיל בטיחות חיובי. בלומוסודיל במינון של 200 מ"ג פעם ביום אושרה על ידי מנהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA) ביולי 2021 לטיפול במטופלים מבוגרים וילדים בני 12 ומעלה עם cGVHD לאחר כישלון של לפחות שני קווי טיפול מערכתי קודמים. בלומוסודיל במינון של 200 מ"ג פעם ביום אושרה על ידי מנהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA) ביולי 2021 לטיפול במטופלים מבוגרים וילדים בני 12 ומעלה עם cGVHD לאחר כישלון של לפחות שני קווי טיפול מערכתי קודמים. מטרת המחקר: נכון להיום, מחקרים בהקצאה אקראית ששילבו טיפולי קו ראשון שונים לא הצליחו להראות עליונות על פני הטיפול המקובל בקורטיקוסטרואידים. בלומוסודיל יעילה בחולים עם cGVHD שנכשלו בקווים קודמים של טיפול מערכתי. עם זאת, יעילותה לא נחקרה בחולים עם אבחנה חדשה של cGVHD.

היעילות של בלומוסודיל בחולים עם cGVHD שכבר נכשלו במספר קווים קודמים של טיפול מערכתי מספקת את הרציונל להעריך את בלומוסודיל בשילוב עם פרדניזון כאפשרות טיפול עבור מטופל עםאבחנה חדשה של cGVHD. מבחינה פתופיזיולוגית, ניתן לחלק את cGVHD לשלושה שלבים: שלב 1 מורכב מהדלקת המוקדמת שמספקת את הרקע להתפתחות של cGVHD, שלב 2 קשור לדלקת כרונית אינטנסיבית שמלווה את חוסר האיזון של Th17/Treg ואת האיתות הפרו-פיברוטי, ושלב 3 מאופיין בהתפתחות של פיברוזיס חריגה. לפיכך, שילוב של קורטיקוסטרואיד עם בלומוסודיל הוא בטוח מבחינה מכנית וסינרגיסטית לטיפול ב-cGVHD. קורטיקוסטרואידים מכוונים לשלבים המוקדמים של המחלה, בעוד שבלומוסודיל משקמת את חוסר האיזון של Th17/Treg ומונעת את ההתפתחות המאוחרת יותר של פיברוזיס חריגה. שילוב זה צפוי להפיק שיעורי תגובה גבוהים יותר ומשך תגובה ממושך בהשוואה לטיפול חד-תכשירי בקורטיקוסטרואידים. ההוספה של בלומוסודיל עשויה גם לסייע לחשיפה מופחתת לקורטיקוסטרואידים.