אדנוקרצינומה של צינורות הלבלב (Pancreatic Ductal Adenocarcinoma, PDAC) היא סרטן קטלני ביותר עם שיעור הישרדות כולל לאחר חמש שנים של 9% במטופלים ללא סינון, למרות טיפול רב-ערוצי הכולל ניתוח, כימותרפיה והקרנות. עבור מטופלים עם PDAC בשלב מוקדם שעברו ניתוח למטרות ריפוי, הנוף הטיפולי הסב-ניתוחי נמצא בתהליכי שינוי, כאשר מספר מחקרים עדכניים הדגימו שיפור בהישרדות הכוללת כתוצאה משימוש בשילובים ספציפיים של כימותרפיה והקרנות במערך הניאו-אדג'ובנטי והאדג'ובנטי. עם זאת, הטיפול בסרטן הלבלב לאחר כריתה טרם הותאם לתת-קבוצות של חולים בהתאם למנגנון הבסיסי של התפתחות הגידול. PDAC המתפתחת כתוצאה ממוטציית ג'רמליין בגן BRCA1, BRCA2 או PALB2, למשל, עשויה לייצג קבוצה ביולוגית ייחודית של מטופלים אשר תפיק תועלת מניהול סב-ניתוחי מותאם. ישנה הכרה גוברת בתופעה של תתי קבוצות ביולוגיות של סרטן הלבלב. בפרט, תואר כי בין 4 ל- 8% מכלל סוגי סרטן הלבלב עשויים להיות מונעים על ידי מוטציה פתוגנית בגן BRCA1, BRCA2 או PALB2, עם וריאציות בשכיחות בהתאם להרכב האוכלוסייה האזורית

במקרים של מחלה מתקדמת, הוכח כי הטיפול המועדף הוא טיפול בכימותרפיה מבוססת פלטינום ומעכבי PARP, כפי שהודגם לאחרונה באופן סופי במחקר POLO. עם זאת, במסגרת טיפול למטרות ריפוי, באופן היסטורי, יושמה גישה מסוג "מידה אחת מתאימה לכולם" בטיפול בחולי סרטן הלבלב. במחקר שלב III אקראי, טיפול משלים בגמציטבין הושווה לטיפול משלים ב- mFOLFIRINOX. התוצאות גילו תקופת הישרדות ללא מחלה של 21.6 חודשים בזרוע mFOLFIRINOX לעומת 12.8 חודשים בזרוע גמציטבין. התוצאות מהוות שיפור יוצר דופן בהשוואה לטיפול המקובל הקודם, אך השאלה האם התאמת הגישה המבוססת אדג'ובנט לתתי סוגים ספציפיים של קרצינומה של הלבלב תשפר אף יותר את התוצאים שהושגו נותרת שאלה פתוחה. טיפולים ממוקדי מטרה המותאמים לתתי קבוצות ביולוגיות ספציפיות הובילו לכמה מההתקדמויות הגדולות בותר בטיפול בסרטן. בהקשר רלוונטי במיוחד למחקר הנוכחי, הודגם כי גידולים המתפתחים כתוצאה ממוטציות בגן BRCA,לרבות סרטן השד, סרטן השחלות,סרטן הלבלב וסרטן הערמונית,מגיבים בצורה טובה למדי לכימותרפיה מבוססת פלטינום ולמעכבי PARP

הספרות הזמינה מציגה ראיות המעידות על כך שככל שנעשה שימוש במעכבי PARP מוקדם יותר במהלך משטר הטיפול, כך היעילות שלהם גבוהה יותר, ועל כך שהתועלת להישרדות עשויה להיות תלויה בשימוש במעכבי PARP במערך הטוב ביותר. תופעה זו נצפתה במחקר RUCAPANC לסרטן הלבלב (וגם במחקר SOLO-1 [25], שבו מטופלות עם סרטן שחלות מתקדם שטופלו בשלב מוקדם של הטיפול (כלומר, טיפול אחזקה לאחר ניתוח כריתה להקטנת נפח הגידול (debulking) וטיפול בפלטינום) הציגו תועלת PFS יוצאת דופן עם טיפול אחזקה באמצעות אולפאריב; ההישרדות הכוללת (OS) לא השתנתה, אך הנתונים נאספו כאשר בשלות הנתונים הייתה 21% בלבד; אנו ממתינים לניתוח הסופי). לבסוף, אולי בהמחשה המשכנעת ביותר של נקודה זו, מחברי מחקר Olympiad פרסמו לאחרונה נתונים בכתב העת Annals of, באמצעותם הוכיחו, בניתוח שנקבע מראש, כי מטופלות אשר לא קיבלו כל טיפול מערכתי קודם לסרטן שד גרורתי הציגו יתרון משמעותי בהישרדות הכוללת כאשר ניתן טיפול באולפאריב (טיפול כימותרפיה קודם ל-mBC

ל כן, אנו נערוך מחקר אשר יבחן האם אסטרטגיה מותאמת לסרטן לבלב המתפתח כתוצאה ממוטציה בגן BRCA או PALB2 תהיה יעילה במסגרת מערך הטיפול למטרות ריפוי. למחקר יגויסו מטופלים עם מוטציות פתוגניות בגן BRCA או PALB2 אשר השלימו ניתוח כריתה למטרות ריפוי ואת הכימותרפיה הסב-ניתוחית הסטנדרטית, והוא יקבע באופן פרוספקטיבי האם הוספת עיכוב PARP כטיפול אחזקה לאחר השלמת הטיפול הכימותרפי האדג'ובנטי במקרי אדנוקרצינומה של הלבלב לאחר כריתה משפרת את התוצאים