בניסוי זה משתתפים אנשים שחלו בלוקמיה מיאלואידית חריפה עם או ללא מוטציה בגן TP53, קיבלו טיפול בהשתלת תאי גזע אלוגנאית, הינם בהפוגה מלאה, אך נמצאים בסיכון גבוה להישנות בהתבסס על נוכחות גורמי סיכון לפני ההשתלה. גן TP53 משתייך לקבוצת הגנים מעכבי גידול, כאשר הגן עובר מוטציה הוא מסייע לגידול במקום לרסנו. בלוקמיה מסוג זה תאי הדם (תאי הגזע) שמייצרים תאי דם לבנים (מסוג מיאלואידים) לא מבשילים, מתרבים ללא בקרה ולא מתים. הם מצטברים במח העצם כתאים צעירים (בלסטים) ומדכאים את תאי הדם התקינים - תאי דם אדומים, לבנים וטסיות. כתוצאה מכך עלולים להיגרם תסמינים כגון אנמיה, זיהומים ודימומים. מחלת לוקמיה מיאלואידית חריפה היא הלוקמיה החריפה השכיחה ביותר במבוגרים. אחד הטיפולים במחלה הוא השתלת מח עצם של תורם הנקראת השתלת מח עצם אלוגנאית, בה משתילים תאי אב (תאי גזע חדשים) שנועדו לייצר תאי דם תקינים. בחלק מהמטופלים המחלה שבה ומופיעה לאחר הפוגה, תופעה זו מכונה הישנות.

אין כיום טיפול יעיל מאושר זמין עבור משתתפים עם לוקמיה מיאלואידית חריפה עם הישנות מחלה לאחר ההשתלה, ואפשרויות הטיפול מצומצמות מאוד וכוללות את הטיפול התומך הטוב ביותר או אפשרויות של טיפולים תומכים, הפסקה מהירה של חומרים המדכאים את מערכת החיסון, כימותרפיה בעוצמה נמוכה או גבוהה ולאחריה אימונותרפיה תאית, כגון השתלת תאי גזע אלוגנאית שנייה נוספת במקרים מסויימים או עירוי לימפוציטים מתורם. עם זאת, התוצאות לאחר טיפולי הצלה אלה הן ירודות בדרך כלל ורוב המשתתפים הללו מוכרעים בסופו של דבר על ידי מחלתם. שמכיוון שיותר מ 40% מההישנויות מתרחשות במהלך ששת החודשים הראשונים לאחר השתלת תאי גזע אלוגנאית, התחלת טיפול מוקדם ככל האפשר לאחר ההשתלה עשויה להיות הדבר היעיל ביותר. עד כה, לא קיימים טיפולים תחזוקה או טיפולים מונעים מאושרים הזמינים עבור משתתפים עם לוקמיה מיאלואידית חריפה לאחר השתלת תאי גזע אלוגנאית, ונעשה שימוש במספר מועט של תרופות מחוץ להתוויה ובהתאם להנחיות הפרקטיקה הקלינית המקומיות.

נמצא שבסוגי סרטן מסוימים (כמו לוקמיה מיאלואידית חריפה), חלבון הנקרא P53 עלול שלא לפעול כראוי מכיוון שחלבון אחר עלול להפריע לכך (למשל החלבון HDM2). כאשר חלבון P53 אינו פועל כראוי, הדבר עלול להוביל לכך שחלק מהתאים יתחלקו באופן בלתי מבוקר ובסופו של דבר לגרום לסרטן. סירמדלין, מוצר המחקר הנבדק במחקר זה, פועלת להפחתת ההפרעה בין HDM2 ל-P53, ובכך מאפשרת לחלבון P53 לפעול כראוי ולהאט את התקדמות הלוקמיה המיאלואידית החריפה. מטרתו העיקרית של ניסוי זה היא לאשר את המינון ואת לוח הזמנים הבטוחים של סירמדלין (siremadlin) כטיפול יחידני ובשילוב עם עירוי לימפוציטים מתורם. משך המחקר עבור המטופל הוא כ-3 שנים (כתלות במועד הצטרפותו ובהתאם לתגובה לטיפול הניסוי).

במהלך המחקר המטופל יתבקש להגיע לביקורים במרכז הרפואי או בשיחת טלפון. ההליכים במהלך הביקור כוללים קבלת מוצר המחקר, אסוף מידע על היסטוריה רפואית/ מצבים רפואיים נוכחיים ודמוגרפיה, בדיקה גופנית (מדידות הגובה והמשקל),בדיקת סימנים חיוניים ( חום, דופק ולחץ דם ),אלקטרוקרדיוגרם (אק"ג), אקוקרדיוגרמה (אקו לב) או סריקת מוגה (MUGA),הערכות מעבדה (איסוף דגימות דם, שתן, ביופסיית מח עצם, שאיבת מח עצם וביופסיה במקרה של מחלה אקסטרה מדולרית), הערכה למחלת השתל המאכסן (GvHD), והערכות דימות (אם יש צורך, צילומי רנטגן, אולטרסאונד, CT ו- MRI ).