הטיפול המקובל כיום לנגע בעורק הכלילי הינו השתלת תומכן מפריש תרופה בפעולת צנתור. התרופה משתחררת מהתומכן על פני תקופה מסוימת של זמן במטרה לעכב צמיחה נוספת של הרקמה ובכך למנוע הצטמצמות חוזרת של העורק. התומכן נשאר בתוך כלי הדם לאחר ההשתלה. הימצאות התומכן בכלי הדם נדרשת רק לתקופה המידית שלאחר הצנתור ההתערבותי. לאחר מכן, נשאר התומכן בעורק אך ללא תפקיד טיפולי. ה- מגמאריס, הינו מבנה, פיגום, מתכלה המיוצר על ידי חברת ביוטרוניק, יוזמת המחקר. התומכן בנוי מרשת מתכתית עדינה הנראית כצינור ומורכבת מסגסוגת מגנזיום.
לעומת תומכן קבוע, המגמאריס אינו נשאר באופן תמידי בעורק המטופל, אלא נספג לאורך הזמן. תכונה זו עשויה להפחית את הסיכון להיווצרות קרישי דם בשלב מאוחר בתומכן, מאחר שהתומכן מתכלה וכבר אינו נמצא בעורק. יתר על כן, באותו מקטע של כלי הדם ניתן לטפל שוב במידת הצורך עם תומכן בשלב מאוחר יותר בעתיד, מבלי להשאיר מספר שכבות של תומכנים קיימים.
מטרת מחקר זה הינה לספק נתונים לגבי בטיחות ויעילות באוכלוסייה רחבה יותר של מטופלים לטווח זמן ארוך. משך המחקר הינו חמש שנים לכל משתתף. מטופלים שיעמדו בקריטריוני המחקר ויחתמו על טופס הסכמה, יעברו הליך התערבות מלעורית להרחבת עורק כלילי תוך שימוש במוצר המחקר התומכן המתכלה.
לאחר מכן יהיו המשתתפים במעקב במשך חמש שנים מפעולת הייחוס. המעקב יתבצע לאחר 6 חודשים, 12 חודשים, ולאחר מכן אחת לשנה במשך חמש שנים מהפרוצדורה. כל המעקבים יכולים להתבצע באופן טלפוני. במהלך המעקב יאספו נתונים לגבי הערכת התעוקה/איסכמיה של המטופל, תיעוד תופעות לוואי והתרופות אותן נוטל המטופל. בנוסף ימולא שאלון אחיד