מטרה עיקרית להעריך את מידת הפחתת הסיכון לסרטן שד (חודרני או DCIS) בנשים עם מוטציה בגן BRCA1 המטופלות בדנוסומאב בהשוואה לאינבו. מטרות משניות עיקריות לקבוע את מידת הפחתת הסיכון לסרטן שד חודרני בנשים עם מוטציה בגן BRCA1 המטופלות בדנוסומאב בהשוואה לאינבו. לקבוע את מידת הפחתת הסיכון לסרטן שד חודרני שלילי לשלושת הסמנים (TNBC) בנשים עם מוטציה בגן BRCA1 המטופלות בדנוסומאב בהשוואה לאינבו. לקבוע את מידת הפחתת הסיכון לסרטן שחלות, סרטן חצוצרות וסרטן הצפק (בנשים שלא עברו PBSO) בנשים עם מוטציה בגן BRCA1 המטופלות בדנוסומאב בהשוואה לאינבו. לקבוע את מידת הפחתת הסיכון של ממאירויות אחרות (לא שד ולא שחלות) כולל כאלה הקשורות במוטציות בגן BRCA1, בנשים עם מוטציה בגן BRCA1 המטופלות בדנוסומאב בהשוואה לאינבו מטרת בטיחות לקבוע את פרופיל הבטיחות של דנוסומאב הניתן במינון המחקרי בהשוואה לאינבו, בנשים בשלב פרה-מנופאוזה ופוסט מנופאוזה עם מוטציה בגן BRCA1.

באירופה ובארה"ב, ההערכה היא שיותר מ 1.3 מיליון נשים נושאות מוטציה בגנים BRCA1 ו BRCA2. לנשים אלו יש סיכון של 87% לפתח סרטן שד במהלך חייהן, כשהגידולים בדרך כלל מתפתחים בגיל צעיר. נכון להיום, ניתוח מניעתי הוא ההליך המוכח היחידי שמפחית בצורה משמעותית את הסיכון לסרטן שד, הליך שיכול להיות קשור עם סיבוכים שלאחר ניתוח ותוצאות קוסמטיות שאינן אופטימליות. מניעה רפואית, אם יעילה, עשויה להוות אלטרנטיבה שאינה פולשנית לכריתת שד, אך יהיה צורך להתחיל בה בשלב מוקדם יחסית של הבגרות ופוטנציאל להציע אותה לאחר המנופאוזה. אסטרטגיה זאת עשויה גם להרוויח זמן עבור נשים השוקלות כריתת שד מניעתית. קיימות ראיות מצטברות לכך שמסלול האיתות של RANK RANKL משחק תפקיד רב חשיבות בהתפתחות תאי גידול בשד, במיוחד בגידולים עם מוטציות ב BRCA1. נראה שפגיעה במסלול של RANK צמצמה את התרבות תאי האפיתל של השד in vitro ו in vivo והפחיתה בצורה משמעותית היווצרות גידולי שד בעכברים.

בנוסף, מאחר ומוטציות תורשתיות ב BRCA germline BRCA - gBRCA כרוכות בסיכון מוגבר לסרטן שחלות, רוב הנשים עם gBRCA עוברות כריתת שחלות מניעתית בגיל צעיר. נראה שהליך זה מפחית את הסיכון לסרטן שחלות אך עלול לפגוע בצורה משמעותית בבריאות העצם, בבריאות המינית ובעל פוטנציאל לפגיעה בכלי הדם והלב והקוגניציה. מעכב RANKL דנוסומאב, עשוי להיות תכשיר כימו-מניעתי אידאלי לנשים עם מוטציה תורשתית ב BRCA1 משום ש: הוא עשוי להפחית את הסיכון לסרטן שד ולהגן במקביל על בריאות העצם בנשים שעברו PBSO או בנשים בשלב פוסט-מנופאוזה טבעי. כבר נראה שדנוסומאב הוא בעל פרופיל תועלת-סיכון חיובי בטיפול ובמניעת הידלדלות עצם במטופלים בשלב הפוסט-מנופאוזה, המקבלים טיפול אנדוקריני לסרטן שד. מספר המשתתפים 2918 נבדקים, יחס גיוס לזרועות הטיפול 1:1. מספר המשתתפים במחקר במרכז זה 40 מטופלות

ההקצאה לזרועות הטיפול תכוון ליחס של 1:1 בין נשים בשלב הפרה-מנופאוזה והפוסט-מנופאוזה. לפיכך, במטרה להבטיח אוכלוסיית מחקר מאוזנת, הקצאה לשתי קבוצות המנופאוזה לא תעלה על כ- 1459 נשים בכל אחת מהקבוצות. נשים בשלב פרימונופאוזה תיכללנה בקבוצת הפרה-מנופאוזה. זרוע A (טיפול ניסויי): דנוסומאב 120 מ"ג בזריקה תת עורית, כל 6 חודשים למשך 5 שנים. זרוע B (טיפול השוואתי באינבו): אינבו בזריקה תת עורית, כל 6 חודשים למשך 5 שנים. משך המחקר: בסך הכל 12 שנה (תקופת גיוס בת שנתיים, שלב טיפול בן 5 שנים במטרה לתעד 167 אירועים ו- 5 שנות מעקב). צפוי שיהיה צורך ב- 7 שנים מעת גיוס הנבדקת הראשונה עד להשגת מספר האירועים הדרושים. משך הטיפול המחקרי בנבדקות הוא 5 שנים. מעקב אחר הנבדקות יבוצע פעם בשנה באמצעות ביקור במרפאה, שיחת טלפון או אימייל עד לסיום המחקר.