מיאלומה נפוצה (MM) היא הממאירות ההמטולוגית השנייה בשכיחותה בארצות הברית, והיא אחראית לכ-11,000 מקרי מוות בשנה בארה"ב ומעל 19,000 מקרי מוות בשנה באירופה. מחלה זו, שהיא עדיין חשוכת מרפא, מתאפיינת בסימנים ותסמינים טיפוסיים של המחלה הכוללים אנמיה, לויקופניה, טרומבוציטופניה, התמוטטות העצם, גמופתיה חד-שבטית, אי-ספיקת כליות ותגובה חיסונית לקויה.
מאז השקתו של התכשיר Melphalan בשנות השישים המוקדמות, כמות הטיפולים הזמינים גדלה באופן משמעותי עם הישג של תגובות קליניות משמעותיות יותר ותקופות הישרדות ארוכות יותר ללא התקדמות המחלה. עדויות להתקדמות בטיפול ב-MM ניתן לראות בשילוב של כימותרפיה מקובלת עם תכשירים ממוקדים ואימונומודולטוריים, כולל IMiDs (תלידומיד, לנלידומיד ופומלידומיד) ומעכבי פרוטאוזום (בורטזומיב, קרפילזומיב ואיקסזומיב), ולאחרונה גם בכניסה לשימוש של נוגדנים חד-שבטיים (דאראטומומב ואלוטוזומאב). התכשירים החדשניים העלו באופן משמעותי את תקופת ההישרדות ללא התקדמות המחלה (PFS) ואת ההישרדות הכוללת (OS).
ואולם, בניתוח רטרוספקטיבי של מטופלי Newly Diagnosed MM (NDMM) בתנאים הרגילים הודגם כי 25% ממטופלי מיאלומה שאובחנו לאחרונה ו-33% מטופלים שאינם מתאימים להשתלה כשלו בתגובה לטיפול אינדוקציה המבוסס על בורטזומיב. נמצא כי כשלון אינדוקציה הוא גורם סיכון עוצמתי לתמותה, מעבר לגורמי הסיכון שהיו ידועים בעת האבחון, עם עלייה של פי 5 בסיכון לתמותה והישרדות מופחתת באופן משמעותי. שיעור התגובה לטיפול מציל חיים ללא השתלה, אשר לרוב כולל תרופה מקבוצת IMiD, היה 39% בלבד. הנתונים שלעיל מדגימים כי מטופלים שחוו כישלון בטיפול אינדוקציה ראשוני שייכים בבירור לקבוצת סיכון גבוהה הזקוקה לטיפול יעיל. בעוד מטופלים מסוימים עשויים לקבל טיפול מציל חיים בהשתלה עצמית, הצורך בטיפול משמעותי יעיל הוא אף גדול יותר כאשר מדוברים במטופלים שאינם מתאימים להשתלה. מחקר זה יבדוק את הבטיחות, סבילות ויעילות של קארפילזומיב הניתן פעם בשבוע בשילוב עם דראטומומאב, לנלידומיד ודקסמתזון לחולי מיאלומה נפוצה שאינם מתאימים להשתלת מח עצם ואינם מגיבים לטיפול אינדוקציה על בסיס בורתוזומיב.
לנלידומיד הוא תכשיר ממשפחת IMiD שהראה את יעילותו בטיפול במיאלומה, הן כטיפול ראשוני והן כטיפול בהישנות מחלה, בשילוב עם סטרואידים ותכשירים אחרים. הוא אושר לטיפול במיאלומה במדינות רבות, כולל ישראל, שבה הוא מאושר בשילוב עם דקסמתזון כטיפול קו שני. קרפילזומיב הוא מעכב פרוטאוזום שהדגים את יעילותו בטיפול במיאלומה בשילוב עם סטרואידים ועם תכשירים אחרים. הוא מאושר לטיפול במיאלומה חוזרת במדינות רבות כולל בישראל כחלק מקו טיפול 3-4. בנוסף, תרופה זו אף נרשמה בסל התרופות של 2017 לקבוצה חלקית של חולי מיאלומה שמחלתם בסיכון יתר עקב שינויים בכרומוזומים או הישנות מהירה של המחלה. האישור ניתן בעקבות מחקר שהראה כי שילוב קרפילזומיב עם לנלידומיד ודקסאמתזון יעיל יותר בטיפול בהישנות של מיאלומה מאשר לנלידומיד ודקסאמתזון בלבד. המחקרים הקודמים הראו כי בעקבות טיפול יחידני בקרפילזומיב תוך ורידי במינון 20/27 מ''ג/מ''ר פעמיים בשבוע למשך 3 מתוך 4 שבועות במחזור בן 28 ימים, הושג שיעור תגובה כוללת של 23.7% והישרדות כוללת חציונית של 15.6 חודשים במטופלים עם MM עמידה ונשנית.
המעקב אחר המחלה יתנהל עד שתקבע התקדמות המחלה. המעקב ארוך טווח אחר סטטוס המחלה (רק במקרים בהם המטופלים עצרו טיפול לפני התקדמות מחלה או מטופלים אשר סיימו 18 סבבי טיפול ללא סימנים להתקדמות מחלה) ואחר שרידות (לאחר שנקבעה התקדמות מחלה),ימשך לאחר סיום טיפול עד לאחר שהמטופל ימשוך הסכמתו להמשך השתתפות, אבד למעקב, נפטר או שהיזם קבע להפסיק את המחקר. עבור מטופלים אשר החליטו להפסיק את הטיפול לפני סיומם של 18 סבבים ללא התקדמות מחלה, בדיקות להערכת מחלה יבוצעו כל 56 ימים בהתאם ללוח הזמנים המקורי של הערכות המחקר ועד להתקדמות מחלה. מטופלים אשר סיימו את תקופת הטיפול הכוללת 18 סבבים מלאים ללא סימנים להתקדמות מחלה ישארו במעקב לבדיקת תגובת המחלה כל 84 יום. מעקב אחר שרידות יתבצע כל 3 חודשים או ככל שידרש לכל המטופלים החיים עד סיומו של המחקר. עבור כל מטופל שאבד למעקב, הצוות הרפואי במחקר ינסה לדלות מידע על השרידות מאתרי מידע ציבוריים.
קבוצת הביקורת במחקר זה (מידע על חולים שילקח מארכיון של תיקים רפואיים) תכלול 144 מטופלים עוקבים מכל מיני מרכזים רפואיים אשר יענו על ההגדרה של חולים המאובחנים עם מיאלומה נפוצה אשר לא מתאימים להשתלה בין השנים 2011 עד 2017 ואשר כשלו בתגובה לטיפול עם בורתזומיב. מטופלים בקבוצת הביקורת יהיו חייבים לענות על קריטריוני הכללה ואי הכללה של המחקר.